• Shmuel Sackett

הסיבה שאני אוהב את המדינה-הרחוקה-ממושלמת, מדינת ישראל

איך אתם מרגישים כשמישהו או משהו שאתם אוהבים, מותקפים או מושמצים? ברור שהתגובה הראשונה שלכם היא לזעוק "איך הם מעזים!" מיד נכנסים למצב הגנה תוך כדי הכנת מתקפת הנקמה... ואז המציאות נכנסת. יושבים רגע בשקט וחושבים, "אולי הם צודקים? האם למילים שלהם יש זכות כלשהי? אולי אני לא רואה את כל התמונה?"

זה עולה על דעתי בכל פעם שאני משתף עם אנשים את אהבתי למדינת ישראל. אני מספר להם את כל הדברים הנפלאים שקורים ואז מגיעה התגובה; "האם אתה יודע כמה יהודים מחללים שבת בישראל?" או "אתה באמת אוהב את צה"ל... אותו צבא שגירש 10,000 יהודים מבתיהם בגוש קטיף?" או איך נער ישראלי ממוצע לא מכיר את שמע ישראל, או איך ערבים מסתובבים חופשי ברחובות... "איך אתה יכול לאהוב מקום כזה?", הם שואלים. המאמר הזה - שנכתב לכבוד יום העצמאות 73 - הוא התשובה שלי.

הרשו לי להיות מאוד ברור עם תשובתי. כן, כן וכן - אני אוהב את מדינת ישראל המודרנית, וכן, כן, וכן יש לה הרבה בעיות שצריכות תיקון דחוף. אני לא עיוור לבעיות ואחרי שסיימתם עם כל התלונות שלכם, אני יכול להוסיף עוד 50 משלי! המקום רחוק מלהיות מושלם, ובכל זאת, כאמור, אני אוהב אותה.

אני אוהב שיש ממשלה יהודית שסגורה בשבת, ביום טוב, ואפילו בחול המועד. אני אוהב את העובדה שבכל דלת בכנסת יש מזוזה, שחדר האוכל שם הוא גלאט-כשר למהדרין ושהדיונים הפוליטיים הם בעברית... אותה שפה שדיבר אברהם אבינו, משה רבנו ודוד המלך. האם הממשלה הזו - והמערכת המנהלת אותה - זקוקה לשיפוץ משמעותי? כן!! אבל זו הממשלה הלא-מושלמת שלי, ולכן אני לוקח את הטוב יחד עם הרע. בארה"ב, יהודים הם פחות מ-2% מהאוכלוסייה ומספר זה הולך ופוחת. המשמעות היא שבקרוב מאוד, אם זה לא קרה כבר, לא יהיה מי שיהודים יוכלו לפנות אליו בוושינגטון. בישראל זו ממשלה יהודית ואם אני לא אוהב את מה שקורה, אני יכול לאתגר את ההנהגה ולנסות לשנות משהו. אל תבינו אותי לא נכון; זה לא דבר פשוט לעשות אבל הקלפים מונחים על השולחן בשבילי לשחק איתם.

אני כמובן גם מאד אוהב את צה"ל. הצבא היהודי הראשון מזה 2000 שנה! הביטו בפניהם של אותם חיילים יפים. כמה היהודים של אירופה היו משלמים כדי שיעמדו לצידם בשנת 1942? שוב, האם הצבא הישראלי מושלם? ממש לא, אבל הבעיה היא לא עם החיילים הקדושים... זה עם ההנהגה... וההנהגה הזו משתנה. לפני שנים היה קשה לחיילים דתיים להיכנס ליחידות מובחרות אך כיום הם כוח מרכזי. צה"ל צריך לפגוע הרבה יותר בטרוריסטים - ובעזרת ה' הם יעשו זאת! הצבא הוא חלק מהמשפחה שלנו, עם הבן שלי ושני חתנים המשרתים ביחידות קרביות במילואים. האם אתם יכולים למנות 3 - רק 3 חיילים אמריקאים? מה עם 2? אחד?? בישראל אנו מכירים באופן אישי עשרות חיילים מכיוון שההגנה על המדינה הזו אינה בידי אחרים... היא בידיים שלנו... וזו הסיבה שאני אוהב את ישראל!

בנוסף, אני גם אוהב את מערכות החינוך והרפואה בישראל. בדומה לאמור לעיל, יש לשפר את הדברים האלה - וזה יקרה - אבל מה שהכי טוב בכל החלק הזה, זה שאני חלק מאותו שינוי! שעות הלימודים כיום ארוכות מכפי שהיו, ומבחר בתי הספר גדל כל הזמן. בעשר השנים האחרונות המערכת הרפואית הישראלית ראתה שינויים משמעותיים, ובואו נהיה כנים, אין שום השוואה להיות בבית חולים יהודי בשבת ובחג בישראל, לעומת "בית חולים סנט משהו" בניו יורק או בשיקגו.

ולבסוף, החלק הטוב ביותר בישראל הוא המרקם הרחב של יהודים שונים שאיתם אני חי כל יום. בארה"ב, בקנדה, באנגליה או באוסטרליה, למשל, היהודי הדתי בעצם חי בבועה. כן, הוא עובד בעולם העסקים, אבל אין שם הרבה אינטראקציה. היהודי הולך לעבודה, עושה את העבודה שלו וחוזר הביתה... חזרה לבועה. כאן בישראל אני חבר קרוב עם יהודים חילוניים רבים. אני משתתף בחתונות המשפחתיות שלהם והם מגיעים אל שלי. כשגרתי בארה"ב הייתי כמו רוב היהודים האורתודוכסים שהיו להם כמה בני משפחה דתיים (בני דודים וכו'), אך רובם היו חילונים. ברור שאנחנו עדיין מחוברים לאותם בני דודים לא-דתיים, אבל לחברים חילונים? עמיתים לעבודה? כמעט ולא נשמע.

בישראל זה לא ככה. אנחנו באמת משפחה כאן. אחד החברים הכי קרובים שלי הוא יהודי-תימני-דתי (נסו את זה בניו יורק!!) כאשר עוד אחד אחר הוא בחור חילוני לחלוטין עם קעקוע של פיטר פן. בישראל אנחנו לא רק מנופפים שלום לאנשים בקהילה שלנו בנימוס, אנחנו מקבלים אותם בברכה ובאהבה, מחבקים אותם והופכים להיות אחד. אנו תומכים במשפחות כשהבעל משרת במילואים, עוזרים ליהודים שאינם דתיים לכנס מניין כשהם יושבים שבעה ופותחים את שערי הכניסה לבתי הכנסת שלנו לאלפים שבאים לכל נדרי.

בנוסף, באמת מרגישים את "קיבוץ הגלויות" בישראל. בשלושים השנים שבהן גרתי בניו יורק, כל אחד מחברי היה בעצם עותק של עצמי, אך בשלושים שנותיי בישראל התיידדתי עם יהודים ממרוקו, דנמרק, דרום אפריקה, ונצואלה, איטליה, אנגליה, גיברלטר, אירלנד וטורקיה. אני אוהב לדבר עם האנשים האלה - אחיי ואחיותיי - בעברית... השפה המשותפת שלנו!

האם הדברים מושלמים במדינת ישראל המודרנית בת ה-73? בהחלט שלא. ישראל היא "עבודה בתהליכים" ואני מוכיר תודה לה' שהוביל אותי לכאן בשנת 1990. הדברים לא היו קלים, אך גם קשה לגדל ילדים בחברה המאתגרת של ימינו. אנו מקבלים את האתגרים הללו באהבה, ומתגברים על כל מכשול... אחד אחד.

יהודי חו"ל היקרים: לגור בישראל היא זכות, כבוד ואחריות גדולה שאינני מזלזל בה. עם זאת, כשאני עובד קשה כדי לשפר את הדברים עבור עצמי ועבור הדורות שיבואו אחרי, אני מקפיד ליהנות מכל נשימה במדינה המפוארת והמדהימה הזו. אני מקווה שתצטרפו אלי בקרוב במקום היפה והמיוחד ביותר עבור כל יהודי לחיות בו.

חג עצמאות שמח!


עם ישראל חי!